איקקלומין, או בשמה הגנרי כלומיד, היא התרופה הפופולרית בה”א הידיעה לטיפול בבעיות פריון. הפופולריות הרבה שלה נובעת בין היתר מכך שתרופה זו, שנמצאת בשימוש כבר יותר מ־40 שנה במדינות רבות ברחבי העולם, הוכחה כיעילה מאוד בהשריית ביוץ, עלותה נמוכה, היא פשוטה לנטילה (באמצעות טבליות) ומצריכה רק מעקב מועט מצד הרופא.

מאחר שהיא משרה ביוץ, הגיוני מאוד לתת אותה לנשים המתקשות להרות על רקע היעדר ביוץ או מיעוט ביוצים, וזו אכן ההתוויה הרשומה של התרופה: טיפול בנשים עם כשל ביוצי. אלא שהתברר שהרבה מאוד גינקולוגים בישראל רושמים את התרופה גם לנשים הלוקות באי פריון בלתי מוסבר, מצב המהווה כ־20% מכלל המקרים של אי פריון. למעשה, הטיפול בתרופה נחשב לאחד הטיפולים השכיחים בבעיה זו בארץ ובעולם, וזאת, למרות שמעצם הגדרת הבעיה כאי פריון בלתי מוסבר, משתמע שהביוץ תקין. מדובר בתרופה המשמשת לטיפול בהפרעה בביוץ. הטיפול ניתן לנשים שאינן מבייצות, או מבייצות לעיתים רחוקות. התרופה מעודדת הפרשה של הורמון ה FSH, המגרה את השיליה ליצירת זקיקים.

בעקבות הטיפול בתרופה זו יש להביא בחשבון הריון מרובה עוברים.

ספורטאים משתמשים בתרופה זו בכדי להגביר את ייצור הטסטוסטרון לאחר הסייקל שהם לקחו. היות ואחרי נטילת סייקל של סטרואידים אנבולים אנדרוגנים, ישנה דעיכה בייצור הטסטוסטרון הטבעי בגוף או יותר נכון לומר כי תאי לידינג המצויים באשכים מייצרים פחות אם בכלל. על כן, נטילת התרופה כלומיד מגבירה את יצור הטסטוסטרון (אצל גבר, כמובן).

דגשים לשימוש בתרופה

הטיפול כולל נטילת כדור ביום, מהיום ה 3-5 למחזור במשך חמישה ימים. לאחר גמר הטיפול יש להתחיל במעקב זקיקים ומעקב אחר הורמון ה E2 המופרש מהזקיקים. באם התגובה אינה מספקת, ניתן להעלות את המינון באופן הדרגתי.

נהיגה – קלומיד עלולה לגרום לראייה מטושטשת. מותר לנהוג רק לאחר שמוודאים שהתרופה אינה גורמת לתופעת הלוואי הזאת.

אלכוהול – אינו מגיב ישירות עם התרופה, אך בכמויות גדולות עלול לפגוע בסיכויים להיכנס להריון.

תופעות הלוואי של התרופה

תופעות לוואי וסיבוכים: הכלומיד גורם לגירוי השחלות על ידי חסימת הקולטנים לאסטרוגן. אך בשל פעילותו זאת, שנוגדת את פעילות האסטרוגן, לתרופה עלולות להיות גם השפעות לא רצויות. חלק מהנשים חשות רגישות בשדים, אי נוחות בבטן וגלי חום. תופעות אלו לא צריכות לעורר דאגה. כאבי בטן, בחילות והקאות או הפרעות בראיה, נדירות מאד, אך מחייבות הפסקת הטיפול ופניה לרופא המטפל.

השפעת התרופה כנגד קולטני ההורמון אסטרוגן עלולה לגרום לריר צוואר הרחם להיות מועט וצמיג ולרירית הרחם להיוותר דקיקה ופחות מוכנה לקליטת העובר. הרופא יוסיף לעתים תרופה שמכילה אסטרוגן (כמו פרוגינובה או אסטרופם) במטרה למנוע את הופעת תופעות הלוואי שנובעות מחסימת הקולטנים לאסטרוגן. לאור החשש מפני איכות ריר ירודה בעקבות הטיפול עם האיקקלומין ניתן גם לבצע הזרעה במטרה לעקוף את צוואר הרחם.

מאחר והכלומיד גורם למספר זקיקים מוגדל להגיע לביוץ, קיים סיכון של כ– 10% להריון מרובה עוברים, כמעט תמיד תאומים.

אין יותר הפלות או מומים בעובר לאחר טיפול עם כלומיד. לאחר הטיפול שכיח שיוותרו בשחלות זקיקים גדולים שטרם נספגו, כלומר לעתים נוצרות ציסטות בשחלות בעקבות הטיפול. ציסטות אלו ייעלמו תוך זמן קצר ללא כל טיפול. נוכחות של ציסטות לא גדולות (3 עד 5 ס"מ) בשחלות אינה משפיעה על התגובה לטיפול ועל כן אינה מפריעה להמשך טיפול עם איקקלומין.

למי התרופה אינה מתאימה?

במקרים הבאים אסור להשתמש בקלומיפן ציטרט:

1. רגישות־יתר לקלומיפן ציטרט.

2. מחלת כבד.

3. דימום לא תקין מהרחם.

4. הופעת ציסטה בשחלה או הגדלה של ציסטה קיימת.

5. גידול בבלוטת יותרת המוח.

6. אי־תפקוד של בלוטת יותרת הכליה.

7. אי־תפקוד של בלוטת התריס.

8. סרטן של רירית הרחם.

9. הריון.